כבוד לחושך בחג האורים

כבוד לחושך

כיבוי האורות כולל כמובן את נורות החשמל, וגם מסכים שונים (מחשב, סמארטפון ועוד), שלכבות אותם לפני השינה מככבת בהמלצות הליבה שלי. הסיבה הראשונית לכיבוי כל האורות היא בעיקרה מניעה בסיסית של גירויים מיותרים למוח. שני גירויים מרכזיים הם אורות וצלילים, המגרים את מערכת העצבים, וכתוצאה מכך נפגע גם ייצור המלטונין בגוף – ההורמון שעוזר לנו להירדם.


ולכן, "כיבוי" הגוף והאטת פעילות המוח המאפיינות שינה, יקרו במיטבן כשאין גירויים חיצוניים. מעבר לזה, שינה בחדר שאינו חשוך עלולה לפגוע במטבוליזם ובתהליכים שונים בגוף המתנהלים באופן תקין בחפיפה למחזור הצירקדי שלנו, שתואם ליממה שבה יש שעות אור ושעות חושך. יש לנו צורך גופני באור – לראייה טובה ביום, בחושך – כשם שאנחנו צריכים שינה בלילה, ובשילוב תקין של שניהם במהלך היום ובהתאם למחזור הצירקדי.

 

אז אם החושך טוב וחיוני לבריאות השינה שלנו, איך יצא לו בתרבות שם לא חיובי במיוחד? אין צורך להרחיב על כל הביטויים החיוביים שמכילים את המילה "אור" מול ביטויים שליליים המקושרים לחושך. עוד כשהיינו ילדים, סביר להניח (וכולנו זוכרים) שפחדנו מהחושך, וגם הילדים שלנו היום מפחדים ממנו כנראה. אז אם באתם חושך לגרש – חכו רגע. בתקופות כמו זו יותר מתמיד, כשמומלץ לנהל בבית שגרת חירום והילדים מפחדים ומתוחים מן הרגיל – דווקא כדאי להשאיר לאלה המדברים על פחד ממשי מהחושך מנורת לילה קטנה. אך עדיף כזו הפולטת אור בגוון צהבהב או חמים (ולא לבן או קר) ואם יש אפילו דימר שמאפשר עמעום – מה טוב. כמובן, בחרו אחת בעלת אור שאינו דומיננטי – לשימור תחושת החושך שתעזור גם לילדים להירדם.


מאחל לכם חג אורים שמח, לילות רגועים ושקטים בהקדם, עם אור טוב ביום וחושך טוב לפני השינה – גם הרבה אחרי החג השונה השנה.

מאמר אבי ברססט