שינה במרחקים עצומים

בכל אזכור של החיבור הקוסמי הנפלא בין שני תחומים הקרובים לליבי במיוחד – איכות השינה וחקר החלל, אני מתרגש מחדש, בפרט באזכורים של מדינת ישראל כאחת מהמובילות בעולם בכל הקשור לפיתוח טכנולוגיות ופטנטים חדשים שיוכלו לשפר את איכות השינה בחלל, וכפועל יוצא גם בכדור הארץ.

ב"ספר החלל שמשנה את חיינו", ספרי החמישי במספר, אני מביא את החיבור שבין שני עולמות התוכן ומדבר על פיתוחים שונים בתחום איכות השינה בחלל שהתחילו בכדור הארץ – ביניהם המזרן האיכותי בעולם טמפור, שמשפר דרמטית את איכות השינה של רבים רבים בעולם, וכן על תנאי השינה המאתגרים בחלל, בהיעדר כמעט מוחלט של כוח כבידה ובהינתן העובדה שהמחזוריות של 24 שעות מנוטרלת.

אחד האתגרים הגדולים בטיסות לחלל הוא המרחקים העצומים, ולא משנה מה מהירות הטיסה בחלל, טיסה כזו (כולל חזרה לכדור הארץ) עשויה לקחת ימים, שבועות, חודשים ואף יותר – תלוי ביעד. אם טיסה לירח בטכנולוגיות הקיימות כיום תיקח לנו ימים בודדים של טיסה – ותאמינו לי, זה מעט מאוד והוא באמת קרוב אלינו ביחס לגרמי שמיים אחרים, במשימת חלל למאדים – לשם אנו שואפים ועובדים על כך במלוא המרץ בכדור הארץ, רק הטיסה עצמה ליעד תיקח 6-8 חודשים.

אז נכון שבכדור הארץ המציאותי עוד לא הגענו למאדים, אבל כוכבי סרטי המדע הבדיוני כבר גומעים מרחקים, ויש להם פטנטים משלהם, שעוד לא קיימים על כדור הארץ. אחד מהם קרוי "אנימציה מושהית", והוא סוג של הרדמה ארוכת טווח. במצב זה, מערכות הגוף מאיטות את תפקודן בצורה דרסטית ברמה שאפשר לכאורה לישון לאורך שנים בלי להזדקן – שזה די כמו הקפאה של החיים, אם תשאלו אותי. ובמציאות כמו במציאות, "אנימציה מושהית" עדיין לא אפשרית, ולא קרובה להיות. אחרת כנראה שהיינו משתמשים בה גם לטיסות למרחקים ארוכים (וכשאני אומר ארוכים, אני מדבר על מאדים והלאה) וגם הרבה מאוד בכדור הארץ, לא רק לצרכי חקר החלל. למרות החלום הרחוק שזה נראה, מדענים וחוקרים בעולם משתפים פעולה עם נאס"א וסוכנויות חלל שונות, ודווקא שוקדים על התקרבות לפתרון בסגנון "אנימציה מושהית" עבור משימות חלל מתוכננות למאדים, ועם השנה העברית החדשה הבאה עלינו לטובה, לי נותר רק לאחל לנוגעים בדבר שיתקדמו ויצליחו, והיעד הבא – מאדים, יוכל להיות קרוב מתמיד.

לילה טוב ושנה טובה ומוצלחת, לפחות בכדור הארץ.