על תינוקות, מבוגרים ומקצבים

בהמשך ישיר לשבוע שעבר ולקודמו, גם השבוע אדבר על השעונים הפנימיים שלנו האחראיים על מתי נקום ונלך לישון, ואיך הם עובדים – אבל הפעם נעשה עוד צעד קדימה. הזכרתי את המקצב היממתי ואופן הסנכרון שלו בגופם של בני האדם ושאר היונקים, כאשר ניסויים בגרעין הסופרה-כיאזמטי במוח, בו ממוקם המנגנון, הראו כי פגיעה בו משבשת גם שעונים ביולוגיים נוספים הפועלים במחזוריות של כ-24 שעות. תינוקות ומבוגרים בגיל השלישי (בעיקר חולי אלצהיימר) כמעט ולא חווים מקצב יממתי באשר לשעות השינה, אם בכלל, בניגוד לפעולות מערכת הדם והנשימה. מה ההסבר לכך?

נמצא כי הגרעין הסופרה-כיאזמטי מתחיל לתפקד בשלבים מוקדמים של חיינו, וכבר כעוברים בשלב הריון מתקדם אנו פועלים במחזורים של 24-27 שעות. קצביות העובר נקבעת באדפטציה מזו של האם דרך המערכת ההורמונלית של שניהם, המסונכרנות דרך מערכות הדם בשליה. ניסויים בבעלי חיים לא מצאו הורמון אחד האחראי לסנכרון והעלו השערה שמדובר במספר הורמונים והשערה נוספת לפיה המערכת המטבולית של האם וזמני הארוחות שלה מכתיבים את המקצב. מהצד השני, גם האם מתואמת לעובר – מה שמסביר את אחוז הלידות הגבוה בסוף הלילה. לטענת החוקרים, הסנכרון בין העובר והאם מאפשר לידה במועד המיטבי לשניהם.

מתי בעצם התינוק לומד את היום והלילה? בין השבוע ה-5 ל-15 לחיי התינוק, הגרעין הסופרה-כיאזמטי מפתח יכולת להיות מושפע מאור, כאשר תינוקות שהוחזקו בתנאים קבועים יחסית (טמפרטורה, אור, טיפולים) יפתחו בגופם את היכולת רק לאחר כשלושה חודשים, והמקצב היממתי אצל התינוק יתורגל מתוך התנאים הקבועים.

ומה קורה אצל המבוגרים? ככל שנטפס במניין השנים, ובעיקר כשנזדקן, שנת הלילה הנדרשת לנו תתקצר. מצד שני, הנטייה להירדמות בשעות הערות תגדל. המקצב היממתי מתחיל לאבד מכוחו בגיל העמידה, כאשר ישנה ירידה בתיאום הגופני הפנימי בין שלל הגורמים, לפיכך ההבדלים בין התנהגות יומית ולילית פוחתים. עם התקצרות המקצב, מגיעה הירדמות בערב המוקדם ויקיצה בבוקר המוקדם – כמו טיפוסי הבוקר, ה"אריות" משכימי הקום. לכן, לא פחות מהקפדה על שגרת איכות שינה אצל עוללים רכים – אחריות המופקדת בידי ההורים, מומלץ להקפיד על שגרת איכות שינה גם בגיל השלישי, שם כבר לא צריך את ההורים. אז אם אתם או מי מקרוביכם נמצאים בסביבת גיל זו, זכרו זאת.

לילה טוב ורגוע, לתינוקות, למבוגרים, ולכל מי שבאמצע.